גזר דין בתיק ת"פ 28450-02-10

(בעניינו של נאשם 1)

1.         נאשם 1 הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבת רכב בצוותא לפי סעיף 413ב(א) +29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"); ניסיון גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב(א)+ סעיף 25 +סעיף 29 לחוק; פריצה לרכב בצוותא, לפי סעיף 413ו סיפא+סעיף 29 לחוק; החזקת כלי פריצה בצוותא לפי סעיף 413ז+סעי 29 לחוק; וכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, בתאריך 8.7.09 בין השעות 19:00-23:58 ברחוב המעפילים 16 בכפר סבא, גנבו הנאשמים בצוותא עם אחר, לאיק מליטאת (להלן:"האחר"), את רכבו של חביאר פדלוג מסוג רנו מ.ר. 19-748-16 (להלן:"הרכב").

בהמשך בשעה 23:58 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים והאחר עם הרכב לרחוב המעפילים 2 ופרצו בצוותא לרכבו של פינחס נחמיאס מסוג סובארו מ.ר. 32-471-03 (להלן:"הסובארו") בכך ששברו את מנעול הסובארו ונכנסו לתוכה בכוונה לבצע גניבה.

בנסיבות שלעיל, גנב נאשם 2 בצוותא עם האחר מהסובארו מטען לטלפון סלולארי.

באותן נסיבות ניסו הנאשמים בצוותא עם האחר לגנוב את הסובארו באמצעות פירוק המתנע שלו.

משנתפסו בכף, לא שעה נאשם 2 לקריאות השוטר ראובן סוויד לעצור, בכוונה להפריע לשוטר, כשהוא ממלא את תפקידו כחוק או להכשילו בכך.

במעשיהם המתוארים לעיל, פגעו הנאשמים בצוותא עם האחר ושלא כדין בחלקים מרכב הסובארו.

בנסיבות שלעיל החזיקו הנאשמים בצוותא עם האחר בלהבי מספריים המשמשים לשם פריצה לרכב.

באותן נסיבות שהו הנאשמים בישראל שלא כחוק.

2.         במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור למאסר בפועל של עד 26 חודשים, בניכוי ימי המעצר, כאשר כל רכיבי הענישה האחרים יטענו באופן פתוח על ידי הצדדים.

3.         בטיעוניה, טענה ב"כ המאשימה כי עסקינן בנאשם, שהינו יליד 83', אשר ביצע עבירות מהחמורות בחוק, שלצידן קבע המחוקק עונש של 7 שנות מאסר.

עובדות כתב האישום המתוקן מגולל מסכת נסיבות מקוממות, בהן נאשם 1, ביחד עם שותפים נוספים, התגנבו לגבולותיה של מדינת ישראל, שהו בה שלא כחוק מבלי לעבור את המסננות הביטחוניות הנדרשות, גנבו רכב בשעות הערב, ובהמשך הלילה פרצו לרכב נוסף לאחר ששברו את המנעול, וניסו לגנוב אותו כשפירקו את המתנע.

נאשם 1 ושותפיו הצטיידו לצורך כך בכלי פריצה, התארגנו מבעוד מועד, וביצעו את המעשים תוך תכנון מוקדם.

מרישומו הפלילי של נאשם 1 עולה כי לחובתו שתי הרשעות קודמות, הראשונה- מחודש פברואר 2004 (בית משפט שלום בתל אביב) בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבת רכב ושב"ח, בגינן ריצה מאסר בפועל בן שנה, והרשעה שנייה- מחודש יולי 2005 (בית משפט צבאי שומרון) בעבירה של קשירת קשר לעבור עבירה, בגינה ריצה מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים, וכן הוטל עליו מאסר מותנה של 18 חודשים למשך 5 שנים.

מבחינתו, ביצע נאשם 1 את העבירות בתיק דנן כאשר מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו, כשאין נפקות לדקויות המשפטיות שבתנאי הפעלתו.

חרף מפגשיו הקודמים עם רשויות אכיפת החוק ומערכת המשפט, לא נרתע נאשם 1 מלשוב ולבצע עבירות נוספות בשטח מדינת ישראל,  תוך שהתעוזה והזלזול שלו נלמדים מנסיבות כתב האישום המתוקן, והן מעצם התחמקויותיו מההליך המשפטי, מקום בו הותלו נגדו ההליכים בעבר, וחודשו רק לאחר שנעצר.

התנהגות זו של נאשם 1 ראויה לגינוי, וזכותם של אזרחי המדינה לזכות להגנה על קניינם ורכושם, אותו השיגו בעמל רב וביושר, מפני כל אותם עברייני רכוש אשר בהתנהלותם מהוווים מכת מדינה.

            לצד הפגיעה הישירה בקורבנותיו, ישנה פגיעה עקיפה בציבור, מקום בו מעשים אלו מביאים לכדי התייקרות פוליסות ביטוח וצורך בהשקעה כספית ניכרת באמצעי אבטחה.  ברקע העבירות עומד מניע כלכלי של רווח קל, לצד הקושי העצום שבלכידת עבריינים אלו, באופן המדגיש את הצורך בענישה מרתיעה, מוחשית וכואבת.